עת"מ 64689-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעת"מ 64689-12-25, העוסקת בפסיקת הוצאות עקב אי-מתן מענה במועד לפי חוק חופש המידע. ### 1. רקע נורמטיבי ותמצית הסוגיה הסוגיה המשפטית המרכזית בתיק זה היא **זכותו של מבקש מידע לפסיקת הוצאות משפט** כאשר הרשות הציבורית מספקת את המידע רק בעקבות הגשת עתירה מנהלית, ולאחר תקופת המתנה ארוכה החורגת באופן ניכר מלוחות הזמנים הקבועים בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. ### 2. עקרונות משפטיים מובילים בית המשפט יישם מספר עקרונות מנחים בסוגיית פסיקת הוצאות בהליכים מנהליים: * **קיומו של קשר סיבתי:** נקודת המוצא של בית המשפט היא כי יש לבחון האם הגשת העתירה היא זו שגרמה לרשות לפעול ולספק את המידע. כאשר הרשות נמנעת ממתן מענה במשך תקופה ארוכה (במקרה דנן – למעלה משנה), ומתן המענה בפועל מגיע רק בסמוך מאוד להגשת העתירה או בעקבותיה, מתקיים "קשר סיבתי מובהק" בין ההליך המשפטי לבין הסעד המבוקש. * **אי-רלוונטיות של "עומס עבודה" כתירוץ:** בית המשפט קבע עיקרון מנחה לפיו טענות בדבר עומס עבודה חריג או מחסור בכוח אדם ברשות אינן מהוות הגנה מספקת לאי-עמידה בלוחות זמנים סטטוטוריים. עקרון השקיפות והחובה המנהלית לתת מענה בזמן גוברים על שיקולים אדמיניסטרטיביים פנימיים של הרשות. * **הזכות להשבת הוצאות (שיפוי):** העותר שנדרש להוציא משאבים (שכ"ט עו"ד ואגרות) על מנת לאכוף על הרשות חובה המוטלת עליה ממילא בחוק, זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו. בית המשפט הדגיש כי העובדה שהעותרות ביצעו את המאמץ המשפטי והכנת העתירה בטרם קיבלו את המענה, מצדיקה את פסיקת ההוצאות, גם אם המענה הגיע ביום הגשת העתירה עצמו. ### 3. חידושים ודגשים בפסק הדין * **צמצום משמעות ה"הודעה על הגשת עתירה":** בית המשפט דחה את טענת הרשות כי הממונה על חופש המידע לא ידעה על העתירה במועד המענה החלקי. משמעות קביעה זו היא שאין לפצל את האחריות המנהלית של הרשות ("יד אחת של הרשות לא יודעת מה עושה היד השנייה"); על הרשות חלה חובה מוסדית לקיים תקשורת פנים-ארגונית יעילה, ואי-ידיעה של גורם ספציפי אינה עילה להפחתת אחריותה של הרשות להפרת החוק. * **איזון בפסיקת ההוצאות:** לצד הקביעה העקרונית בדבר חובת תשלום הוצאות, בית המשפט יישם את **עיקרון המידתיות**. למרות התנהלות הרשות, בית המשפט נתן משקל לעובדה שהעתירה נמחקה בשלב מקדמי מאוד (טרם דיון) ושחלק מהמידע המבוקש לא היה קיים כלל. מכאן, שההוצאות נפסקו על דרך הפשרה – באופן שמשקף פיצוי הולם לעותרות בגין הטרחה, מבלי להשית הוצאות "עונשיות" גבוהות מדי על הרשות. ### 4. סיכום המשמעות המשפטית פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לרשויות ציבוריות כי **חוק חופש המידע אינו בגדר המלצה**. העיכוב הבלתי סביר (למעלה משנה) והתעלמות מפניות חוזרות הופכים את הגשת העתירה למעשה "מוצדק והכרחי". פסיקת ההוצאות משמשת כאן ככלי הרתעתי וחינוכי, המבהיר כי הרשות אינה יכולה להשתמש בתירוצי עומס כדי להשתמט מחובתה השקיפותית, וכי היא תישא בתוצאות הכלכליות של הגשת עתירה מיותרת שנכפתה על האזרח בשל מחדליה.