ע"פ 7413/03

תקציר

הערעור מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר הדוחה בקשה לביטול צו הריסה מנהלי לבניין בבנייה. המבנה, הממוקם באזור שבט בדואי בלתי מוכר, מיועד לשמש כמסגד. צו ההריסה הוצא מכוח חוק התכנון והבנייה למבנים שנבנו ללא היתר. אין חולק כי המבנה הוקם ללא היתר. הסוגיות המרכזיות הן האם הבניין היה "מאוכלס" למעלה מ-30 יום לפני צו ההריסה, והאם הזכות לחופש הפולחן קודמת לדיני התכנון והבנייה במקרה זה. בית המשפט מגיע למסקנה כי המבנה לא אוכלס כהגדרתו בחוק – תנאי האכלוס של בית תפילה מחייב רמה מסוימת של קביעות, שלא הייתה קיימת כאן. המבנה היה אתר בנייה פעיל. אשר לזכות לחופש הפולחן, אף שהיא זכות יסוד, אין בה כדי להצדיק עבירה על החוק. בית המשפט מוצא כי המשיבה אוכפת באופן עקבי את חוקי התכנון והבניה באזור, ומקרה זה אינו חריג. צווי הריסה מנהליים משמשים למניעת עובדות בשטח והם מוצדקים כאן. הנסיבות אינן מצדיקות את ביטול הצו מטעמי צדק, במיוחד נוכח הזלזול הבוטה בצווי בית המשפט שהפגין המערער. במסגרת שיקול דעתו המצומצם של בית המשפט, צו ההריסה המנהלי צריך לעמוד. תוצאה זו נתמכת בתפקידו המצומצם של בית המשפט בבחינת צווים אלה ובצורך לקיים את תכליתם של דיני התכנון והבנייה.