רע"א 2701/97
פסק-דין עליון
תקציר
בפסק דינו של בית המשפט נקבע כי יש לקבל את הערעורים בשל היעדר ראיות מספיקות שהובאו על ידי המשיבים כדי לקבוע כי התשלום עבור השתלמויות היה "אגרה" ולא "מחיר". ההחלטה נבעה מכך שהמשיבים לא הוכיחו כי החיוב כלל רכיב מס או סובסידיה או שיקף נאמנה את עלות השירות. מהעדויות עולה כי השיקול היה רק לכסות את העלויות בפועל, מה שהוביל לסברה שמדובר ב"מחיר". בית המשפט הדגיש את היעדר יחסי "עוסק" ו"צרכן" כנדרש בחוק הגנת הצרכן, וציין כי פעולות המדינה בהקשר זה היו ממשלתיות ולא מסחריות. הבחנה זו התבססה על כך שפעולות שלטוניות, גם אם הן נעשות על ידי גופים פרטיים מטעם המדינה, אינן מתיישבות עם הגדרת הפעילות המסחרית בחוק. כמו כן, נקבע כי המשיבים לא ביססו תשתית עובדתית מספקת לתביעה ייצוגית. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי מדובר בפעילות שלטונית ואינה בגדר דיני הגנת הצרכן, ובכך דחה את בקשת המשיבים לתביעה ייצוגית והפך את החלטת בית המשפט המחוזי. משכך, חויבו המשיבים לשלם הוצאות למערערים.
רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' דניאל צ'רטוק, עליון (3.2.2002)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.