ע"א 2201/07

תקציר

לאחר שבחן את הערעור, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחותו, תוך שהוא מקיים את פסק דינו של בית משפט קמא. המערער הגיש ערעור מבלי לבקש את החופשה הנדרשת בתוך דרישת 30 הימים, והגיש אותו 42 יום לאחר החלטת בית משפט קמא. טעות פרוצדורלית זו לבדה יכולה להצדיק דחייה, אך גם הערעור נדחה לגופו. התקנות מאפשרות לדחות תביעה אם התובע לא התייצב לדיון, ולבית המשפט יש סמכות לבטל החלטות במעמד צד אחד בתנאים מסוימים, כגון הצגת סיבות תקפות להיעדרות או פוטנציאל ההצלחה של עניינו של המבקש. היעדרותו של המערער ואי ציות לצווי בית המשפט, לרבות הוצאות שלא שולמו ומסמכים מעוכבים, העידו על זלזול והצדיקו את פסק הדין. למרות שהמערער טען כי הודעות שימוע שלא נענו לא הגיעו אליו, לא הוגש תצהיר התומך בכך. בית המשפט ציין בעבר קבלה של תירוץ "צירוף נסיבות מצער", אך מצא בעיות מתמשכות בהתנהלותו של המערער. פסק הדין ניתן ביום 2.2.2009, במסגרתו חויבה המערערת לשלם הוצאות למשיבים 5-2 ולעורכי דינם. השופטים ריבלין ופרוקצ'יה הסכימו עם החלטתו של השופט י' דנציגר.