עמ"נ 25800-11-16

תקציר

לבית המשפט נתונה סמכות לקבל החלטה שהייתה צריכה להתקבל, לאשר או לבטל את ההחלטה הקיימת, או להורות על דיון חדש לפי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי. זה חל גם על ערעורים מנהליים. לשופט שיקול דעת להשתמש בסמכות זו במקרים חריגים שבהם אחרת היה נגרם עוול חמור, וזה המקרה כאן. ההחלטה נשוא הערעור מתייחסת לשלוש שנים רצופות של ערעורי ארנונה בגין אותם בניינים. החלטת ועדת הערר נעדרת הנמקה מספקת כנדרש בתקנה 20(א) לתקנות הרשויות המקומיות למשך כל שלוש השנים ואינה מאפשרת לקיים ביקורת שיפוטית. פגם יסודי זה מצדיק שימוש בסמכותו החריגה של בית המשפט לבטל את החלטת ועדת הערר לכל שלוש השנים ולהורות על דיון חדש. זוהי תוצאה הולמת יותר מהארכת המועד האחרון להגשת ערעור, והמשיב מחויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין, שנקבע על סך 10,000 ₪.