ע"א 475/64

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה לפסק דין מקוצר בדרישה לתשלום על שבעה שטרי חוב בסך כולל של 9,000 לירות. המשיבים, התובעים בתביעה הראשונית, ביקשו לקבל בחזרה את הסכום מהנתבעים, הנסון, מגדי וקוזנצקי, שחתמו על השטרות. קוזניצקי הורחק מהתיק עקב מותו. יתר הנתבעים, הנסון ומגדי, הגישו בקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה, אך בקשה זו נדחתה חלקית על ידי רשם בית המשפט המחוזי. הנסון חויב לשלם 4,600 לירות, ואילו מגדי לא קיבל את הזכות להגן על עצמו ונצטווה לשלם את 4,400 הלירות. הן מגדי והן המשיבים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מגדי וקיבל את ערעורם הנגדי של המשיבים. השופטים קבעו כי הימנעותו של מגדי מהגשת תצהיר, יחד עם הסתמכותו על תצהירו של הנסון, העלו חשדות בדבר ניסיונו להתחמק מחקירה נגדית. ההגנה שהוצעה בתצהירו של הנסון – לפיה מגדי לא חתם על השטרות כערב – נדחתה בנימוק ששטרות החוב סותרים טענה זו. עוד קבע בית המשפט כי ניתן להסיק את אחריותו של ערב מהשטרות עצמם, וכי אין צורך בתיעוד נפרד. יתר על כן, השופטים סברו כי לא ניתן להתייחס לטענות שהועלו בתצהירו של הנסון בלבד ולא הוזכרו במסמכי הערעור. טענות נוספות בתצהיר, לרבות הוספת שמו לכאורה של המוטב והיעדר מועדי פירעון, נדחו אף הן בשל היעדר ראיות לכך ששינויים אלה נעשו ללא רשות. בית המשפט קבע, כי הסכמה לדחיית התשלום, כפי שהוזכרה בתצהירו של הנסון, אינה פוטרת את הנתבעים מחובתם לשלם את סכום הקרן. לפיכך היו זכאים המשיבים לפסק דין חלקי בסך 8,000 לירות. בעקבות זאת קבע בית המשפט העליון כי על מגדי לשלם למשיבים 8,000 לירות, בצירוף ריבית משפטית והוצאות הכרוכות בשטרות. למגדי ניתנה הזכות להגן על עצמו מפני שטר בודד בשווי 200 לירות.