ע"פ 2034/91

תקציר

הכרעת הדין מפרטת את ערעורו של גבר בן 67, המערער, על עונשו של 24 חודשי מאסר בפועל, ולאחר מכן 24 חודשי מאסר על תנאי, בגין ביצוע מעשים מגונים בנכדתו הקטינה. המעשים התרחשו בחודשים אוגוסט-דצמבר 1990 והמערער הודה במיוחס לו, למעט סעיף 8 לכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון. הערעור מערער על חומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הסעיף מציין כי המעשים בוצעו בתקופה פגיעה לקטין, בעקבות מעשים דומים שבוצעו על ידי אדם אחר המתגורר עם אמו של הקורבן. בית המשפט המחוזי דחה את הסדר הטיעון המוצע של 15 חודשי מאסר בפועל ותחת זאת הטיל את העונש האמור, בהתחשב בתפקידו של המערער כמטפל ובחומרת העבירות. בית המשפט הטיל ספק בשימוש שעשה המערער במסמכים רפואיים כדי לבקש הקלה בעונשו, וסבר כי מצבו אינו מונע ממנו לבצע את העבירות. בנוסף, בית המשפט ציין כי הוא אינו מחויב להסדר הטיעון והדגיש את עצמאותו בגזר הדין. ההגנה ביקשה להקל בעונשו בשל מצבו הבריאותי של המערער והסדר הטיעון המוצע, אך ערכאת הערעור, בראשות השופט י' מלץ והשופט א' מצא, אישרה את העונש הראשוני וקבעה כי הוא אינו חמור יתר על המידה בהתחשב באופי העבירות. הפסקה המקיפה מפרטת את פסק הדין, לרבות הרקע, פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטת הערעור, תוך הדגשת שיקול דעתו העצמאי של בית המשפט במקרים אלה.