עע"מ 1305/24

תקציר

עניינו של טאלב אחמד דיב מזיד, שהגיש עתירה מנהלית ביום 24.1.2023 כדי לאלץ את המשיבים לשקול את תכניות הבנייה שלו ולעכב את פעולות האכיפה בשני תיקים קודמים עד לקבלת החלטה. לאחר שמשך תחילה עתירה דומה במהלך דיון באפריל 2023, הגיש מזיד עתירה כמעט זהה נוספת, הפעם בצירוף תעודת בעלות על קרקע מרשם הטאבו הפלסטיני משנת 2019. ביום 8.1.2024 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, וציין כי מזיד לא הצליחה להוכיח בעלות בלעדית בחלקה המדוברת. בית המשפט הדגיש כי בעלות מלאה היא תנאי מוקדם לדיון בעתירות מסוג זה, והבעלות החלקית של מזיד יחד עם אחרים הפכה את בקשתו לחסרת תוקף. לאחר מכן הוגש הערעור לצד בקשה לסעד זמני. לאחר עיון בערר, הוא נדחה ללא צורך בתגובת המשיבים, בהתבסס על תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. בית המשפט הדגיש כי למסמך ממרשם הטאבו הפלסטיני אין כל מעמד משפטי, שכן רישום המקרקעין בשטח C נמצא תחת סמכות צבאית, ולא תחת הרשות הפלסטינית. זאת ועוד, ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי בעניין הבעלות לא היו שנויים במחלוקת, ולא הותירו עילה לערעור. בהחלטת הערעור צוינה החשיבות של התייחסות לטענות סף, כגון תום לב וניצול לרעה של ההליך, בטרם ידון לגופו של עניין, דבר שלא עשה בית המשפט המחוזי. משכך, הערעור נדחה, ובקשה לסעד זמני נקבעה כמיותרת. מזיד חויב לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל לאוצר המדינה בשל התנהלותו.