תמ"ש 9270/07

תקציר

התובעת, נ.ג., והנתבע, ד. נ', היו ידועים בציבור במשך כתשע שנים. במהלך מערכת היחסים ביניהם, הם חתמו על שני הסכמים המסדירים את מערכת החיים המשותפים שלהם. ההסכמים לא כללו הסדרים כלשהם למקרה של פרידה. הנתבע סיים את הקשר והודיע על כך לתובעת באמצעות שליחת מכתב. התובעת טענה כי הנתבע התחייב לתמוך בה כלכלית לאורך כל חייה, וביקשה מבית המשפט לחייב את הנתבע במזונות. היא ביססה את תביעתה על הוראות ההסכמים, עקרון תום הלב ועקרון ההסתמכות. לחילופין, התובעת ביקשה מזונות משקמים. התובעת ביקשה גם לאכוף את ההסכם המקורי, בטענה כי הנתבעת הפרה אותו מן היסוד. השופטת קבעה כי זכותה של הנתבעת לסיים את הקשר כרצונו ובאופן חד צדדי, ועל כן דחתה את בקשת התובעת למזונות במהלך חייהם המשותפים. עוד קבעה השופטת כי לאחר שהצדדים נפרדו נדרש הסכם מפורש על מנת לבסס את זכותה של התובעת למזונות, ומאחר שלא היה הסכם כזה, נדחתה גם בקשת המזונות לאחר הפרידה. זאת ועוד, השופטת קבעה כי התביעה לאכיפת ההסכם המקורי נזנחה על ידי התובעת, וגם אלמלא נזנחה, היא הייתה נדחית לגופה. בנוסף, דחתה השופטת את בקשתה החלופית של התובעת למזונות משקמים, שכן מצבה הכלכלי של התובעת היה סביר והיא לא נזקקה לשיקום כלכלי. השופט דחה גם את טענת ההסתמכות של התובע, מאותם טעמים שדחה את טענת תום הלב ואת טענות החוזה. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את טענות התובע במלואן והורתה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, כולל מע"מ.