עת"מ 8056-11-15

תקציר

העותרת ביקשה להקצות רכוש עירוני שיפעל כבית כנסת. עם זאת, העתירה נדחתה מאחר שהעותר לא המציא מסמכים נלווים חיוניים, מה שהופך את הבקשה לחסרת תוקף. מסמכים אלה כללו אישור הנהלת חשבונות, דו"ח כספי מבוקר ותעודת ניהול תקין. זאת ועוד, העותרת הפרה את תנאי ההסכם בינה לבין העירייה בכך שהשתמשה בנכס למטרות אחרות מאלה שצוינו, כגון כנסים פוליטיים, ולא קיימה צווים להריסת מבנים בלתי מורשים. העותר גם נעדר את המעמד המשפטי הנדרש, והחזיק בנכס ללא כל הסכם או זכות על פי החוק. מנגד, בקשתה של המשיבה מס' 2, שהעירייה ביקשה להחליף את העותר, עמדה בכל הנהלים והתקנות הנדרשים. הם סיפקו את כל המסמכים הנדרשים והפגינו מחויבות להפעיל את בית הכנסת בהתאם לחוק ולהבטיח שהוא פתוח לכל תושבי השכונה. ההחלטה להקצות את הנכס למשיבה מס' 2 הייתה אפוא סבירה והוגנת, מה גם שהעותרת התעלמה שוב ושוב מבקשות לעמוד בדרישות הנדרשות והפרה את תנאי ההסכם ביניהן. בית המשפט הכיר בטענה החמורה בדבר שיקולים זרים וניגוד עניינים ביחס להחלטה, אך לא הוצגו ראיות התומכות בטענה זו. נוכחותו לכאורה של סגן ראש עיריית ש"ס בעל עניין פוליטי בפרשה לא השפיעה על התוצאה, שכן הוא לא היה מעורב בדיוני ועדת ההקצאות או בתהליך קבלת ההחלטות במועצת העיר. החלטות המועצה התבססו על כללים מקצועיים ולא נבעו ממניעים פוליטיים. ככלל, פסק הדין הדגיש את סבירותה ומידתיותה של החלטת ועדת ההקצאות, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב במשפט המינהלי. טענות העותר, שהתמקדו בהתערבות פוליטית לכאורה, היעדר פרסום ראוי ופוטנציאל הפגיעה במתפללים, נדחו. משכך, נדחתה העתירה להקצאת הנכס לעותרת, וההחלטה להקצותו למשיבה מס' 2 התקבלה.