בש"א 673/05

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת פינוי בפסק דין מקוצר בגין דירת מגורים. המבקש, שאינו הדייר הרשמי, מבקש להתגונן מפני התביעה. הדירה הושכרה לאשתו המנוכרת של המבקש, שחתמה על הסכם שכירות. בעקבות מותה ביקש המשיב לפנות את המבקשת, שלא הייתה צד רשמית לחוזה השכירות. בקשתו של המבקש לקבל זכויות חוזיות נדחתה על ידי ועדת האכלוס העליונה של משרד הבינוי והשיכון, והם הודיעו לו על זכותו לערער על החלטה זו. עם זאת, המבקש לא מימש זכות זו. המבקש, להגנתו, טוען כי היה מעורב בתהליך השכרת הדירה בשנת 1980 והתגורר בה עם אשתו עד מותה. הוא גם מספק ראיות לכך שכתובתו היא הנכס המושכר והשיפוצים שהוא טוען שעשה שם. יתרה מכך, הוא מודה כי פנה למשרד אך מסביר את חוסר יכולתו לערער על החלטת הוועדה בשל בעיות רפואיות והיעדר אמצעים כספיים. המשיב טוען כי אל לו לבית המשפט לבטל את החלטת הוועדה המנהלית וכי הגנתו של המבקש נעדרת כל שחר. עם זאת, השופט, בהכירו בנסיבות החריגות ובזכותו של המבקש להגנה, מעניק לו רשות להתגונן מפני התביעה. החלטה זו מבוססת על זכותו של המבקש לשימוע הוגן, נסיבותיו האישיות והפגיעה הפוטנציאלית בסיכוייו לקבל סעד מהרשויות המוסמכות אם פסק דין לפינוי יינתן בטרם עת. השופטת מדגישה כי מדובר במקרה חריג וכי עדיין על המבקש לשלם הוצאות למשיב.