ע"א 5042/96
פסק-דין עליון
תקציר
בית המשפט העליון פסק בערעור שעסק בדייר בירושלים שביקש להשכיר קרקע לבנייה כדי לתמוך בבית התה שלו. המערער, מר פנחס כהן, טען כי היה לו חוזה עם נציג רשות הפיתוח, המינהל, אך המינהל סירב בשל מגבלות תכנוניות שקבעה עיריית ירושלים, שקבעה כי השטח הוא שטח ציבורי פתוח ללא היתרי בנייה. בית המשפט בחן את המקרה הן דרך העדשה של דיני החוזים והן של המשפט הציבורי. היא קבעה כי למרות המשא ומתן, לא קיים חוזה מחייב שכן האישור הסופי היה תנאי מוקדם של המינהל, דבר שלא היה ולא נברא. בית המשפט אישר את הצורך של המינהל להיוועץ בעירייה בשיקולים של שימושי קרקע ותכנון, וציין כי הדבר במסגרת זכויותיהם כרשות מנהלית הפועלת לטובת הציבור. פעולות המינהל לא הפרו את דרישות תום הלב, שכן במשא ומתן נאמר במפורש כי הן מותנות באישור סופי. למרות שההליך גרם לאי נוחות, בית המשפט לא מצא את המינהל חייב בפיצוי. הערעור נדחה, אך נפסקו הוצאות למערערת, תוך הכרה במחדלי המינהל בכך שלא הבהירו את ההתייעצויות העירוניות הנדרשות מלכתחילה.
חקיקה מקושרת
ע"א 5042/96 פנחס כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, עליון (18.3.1999)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.