ע"מ 1071/99

תקציר

פסק הדין דן בפסילת ספרי המערער ובהערכה שערך המשיב לאחר מכן. בית המשפט מוצא כי פסילת הספרים הייתה כדין, שכן היו ליקויים רבים ברישומי המערער. המערערת לא סיפקה תחליפים הולמים לספרים האבודים, והפערים בין דיווחי המערערת לבין דיווחי הלקוחות לא הוסברו כראוי. עוד קובע בית המשפט כי השומה שנערכה על ידי המשיב הייתה סבירה, שכן התבססה על נתונים ממשיים של המערערת ולקוחותיה, והמערערת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענותיה כי השומה הייתה בלתי סבירה. זאת ועוד, בית המשפט דן בסבירות השומות שנעשו לשנים 1993 עד 1994 ו-1995 עד 1998, ומצא כי שיטת המשיב, שהתבססה על חשבוניות בפועל, הייתה ראויה וכי המערערת לא הציגה נתונים חלופיים. בית המשפט מתייחס גם לטענות המערערים ביחס לשומות שנעשו נגדם בנפרד ומוצא כי כבעלי המניות והמנהלים היחידים של החברה המערערת, הייתה להם שליטה בכספי החברה ולא הוכיחו די הצורך כי הכספים המוסתרים לא הועברו אליהם. ככלל, בית המשפט קובע כי החלטות המשיב היו כדין וכי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לסתור את השומות שנעשו. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים אחראים להוצאות המשיב.