ע"פ 23505-02-16

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעור התיק באופן חלקי. היא מפחיתה את עונש המאסר שהוטל על המערער מס' 1, אחד משלושת המערערים המעורבים בפרשה, מ-30 חודשים ל-18 חודשים. החלטה זו מתבססת על בחינת העבירות בהן הורשעו המערערים, נסיבות ביצוען, טענות הצדדים ונסבותיו האישיות של המערער מס' 1. העבירות בוצעו במשך שלוש שנות מס וכללו כמות משמעותית של הכנסות לא מדווחות והעלמת מס. בית המשפט מכיר בחומרתן של עבירות מס מסוג זה ובצורך בענישה מרתיעה המשקפת את חומרת העבירות. עם זאת, היא מדגישה כי גם העונש צריך להיות מידתי ובהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה ובמצבו האישי של המערער מס' 1. פסק הדין מדגיש פערים מסוימים בין העובדות בכתב האישום המתוקן לבין המסקנות שהסיק בית משפט קמא, ובפרט בנוגע לאפיונן של חברות מסוימות כ"חברות קש". היא מציינת כי המונח "חברות קש" מרמז על תכלית של העלמת מס, שאינה מצוינת במפורש בכתב האישום המתוקן. לפיכך, תוך הכרה באופיין השיטתי והמתוחכם של העבירות, מפעיל בית המשפט שיקול דעת בגזר הדין, תוך איזון בין נסיבות העבירות, הצורך בהרתעה, לבין נסיבותיו האישיות של המערער מס' 1, לרבות היעדר עבר פלילי, קבלת אחריות וחובות משפחתיות. כתוצאה מכך, גזר הדין מפחית את תקופת המאסר אך שומר על העונשים האחרים, כולל קנסות, מתוך אמונה שהם מידתיים לעבירות. ההחלטה מתקבלת בהתייעצות עם יתר השופטים, י' אלון וי' רז-לוי, המסכימים עם הנימוקים והמסקנה.