ע"א 761/85

תקציר

במקרה של ע"א 761/85 דן בית המשפט העליון בתביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בגין נזקי קרקע עקב תכנית בניה חדשה. המערערים, ליפשיץ, זכו תחילה לפיצויים על ידי בית המשפט המחוזי בגין הפגיעה באדמתם, שכן חוקי התכנון החדשים מנעו מהם למצות את זכויות הבנייה הקודמות שלהם במלואן, אלא אם יהרסו מבנים קיימים בהם התגוררו דיירים מוגנים. בית המשפט ניכה 25% מהפיצויים על בסיס הוראה המאפשרת הפקעה ללא פיצוי של חלק מהקרקע. ליפשיץ ערער על ניכוי זה. בתוך כך, הוועדות המקומיות והמחוזיות ערערו על החובה לפצות את ליפשיץ, בטענה כי הנזק אינו בר פיצוי על פי החוק. בית המשפט העליון פסק לטובת ליפשיץ, ואישר מחדש את זכותם לפיצוי מלא ללא ניכוי של 25%. בית המשפט הבהיר כי הפגיעה קשורה ישירות לתוכנית, ומשפיעה על אפשרויות הבנייה ועל ערך הקרקע. ערעורי הוועדות נדחו, ופיצויו של ליפשיץ יוחזר במלואו, תוך פסיקת הוצאות. ההחלטה המחישה את גישתו של בית המשפט לאיזון בין זכויות קניין של הפרט לבין חובות התכנון הציבורי, והדגישה כי הפיצוי חייב לעלות בקנה אחד עם הנזקים הנגרמים בפועל על ידי התכנית.