תע"א 1173/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעות שכר שהגישו עובדים בהווה ובעבר של בזק חברה לישראל תקשורת בע"מ ("הנתבעת") לתשלום עבור שעות נוספות ופדיון חופשות. העובדים טוענים כי הנתבעת לא כללה את "תוספת התורן" ואת "דמי העידוד" בבסיס השכר בעת חישוב שווי שעת עבודה לצורך התשלומים האמורים. הנתבעת מפריכה טענות אלו ומבקשת להוסיף ולדחות את התביעה כולה במספר טעמים, ביניהם: כתבי ויתור חתומים על ידי העובדים, חוסר כימות, התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב. בית הדין מצא כי חתימת העובדים על הסכמי פרישה, לרבות סעיף ויתור, לא היוותה הסכמה מודעת לוותר על תביעותיהם, שכן הם לא היו מודעים להשלכות הוויתור. לפיכך, נדחו הטענות בדבר ויתור, השתק וחוסר תום לב. בית הדין דחה גם את טענת הנתבעת כי חוסר כימות טענותיהם על ידי העובדים מצדיק את דחיית התביעה כולה, בהתחשב בכך שהעובדים סיפקו כימות מסוים מלכתחילה. בנוסף, בית הדין קבע כי העובדים לא נדרשו להחזיר את ההטבות שקיבלו עם פרישתם כתנאי מוקדם לתביעותיהם הנוכחיות, שכן קצבת הפרישה והתביעות הנוכחיות אינן קשורות. התביעה בדבר העסקה בשעות נוספות וגמול דמי חופשה לפני ינואר 2002 התקבלה כמיושנת, שכן העובדים הודו בכך. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל ראיה לשיהוי הגורם נזק לנתבעת, ועל כן נדחתה טענת השיהוי. לגופו של עניין, הסכים בית הדין עם העובדים כי יש לכלול את תוספת הכוננות ואת שכר התמריץ בבסיס השכר לצורך חישוב גמול עבודה בשעות נוספות ופיצויי פדיון חופשות, לפי חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק חופשה שנתית. בית הדין דחה את טענות הנתבעת כי מאישור הממונה על השכר לרכיבי שכר אלה משתמע כי אין לכלול אותם בחישובים האמורים. לבסוף, קבע בית המשפט כי העובדים לא הוכיחו די הצורך את תביעותיהם לסעד כספי, ולכן ניתן פסק דין הצהרתי ללא כל פסיקה כספית, נוכח היעדר כימות וראיות. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.