ת"א 1006/99

תקציר

התובע, מר תאיר אבו גוש, נפגע בתאונת גינה בשנת 1992 ותבע פיצויים. פסק הדין, שניתן בשנת 2003, פוסק לו 252,763 ש"ח לאחר החלת הפחתת רשלנות תורמת בשיעור של 40%. סכום זה מכסה אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, כאב וסבל, סיוע הנדרש מאחרים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. בית המשפט קיבל את הערכת הנכות הרפואית של התובע בשיעור של 30% אך צמצם את תביעת הנכות התפקודית ל-25% למרות אופיו התעסוקתי הפיזי של התובע. שכר הבסיס לחישוב הפסד השתכרות נקבע על 3,950 ש"ח, עם הצמדה מלאה, תוך דחיית טענת ההצמדה המופחתת של ההגנה. בגין הפסדי השתכרות בעבר מקבל התובע 11,850 ש"ח, ו-167,381 ש"ח עבור יתרת תקופת האבטלה, בתוספת ריבית. הפיצוי העתידי בגין הפסדי השתכרות נקבע על 257,186 שקל. בית המשפט פוסק 150,000 ₪ בגין כאב וסבל, למרות בקשת ההגנה לסכום נמוך יותר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע ובסבלו העתידי. תביעת התובע לסיוע מאחרים מתקבלת באופן חלקי, כאשר עבור תקופת ההחלמה הראשונית נפסקו 4,800 ש"ח ופיצוי סמלי מעבר לכך. הוצאות רפואיות, כולל מייצב ברך, עומדות על 5,000 שקל, למרות התנגדות ההגנה. הוצאות הנסיעה יפוצו ב-5,000 ש"ח עבור העבר ו-25,000 ש"ח עבור העתיד, למרות היעדר ראיות מפורטות בשל מוגבלותו של התובע בניידות. ניכויים מבוצעים בגין רשלנות תורמת של התובע, תשלומים מ"מבטחים" ותגמולי הבטחת הכנסה שהתקבלו לאחר התאונה. הסכום הסופי מופחת עוד יותר מכיוון שהוא יורד מתחת לסף הזכאות להבטחת הכנסה מתמשכת, ומעניק לתובע 54,860 ש"ח. הנתבעים חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% כולל מע"מ.