ת"א 45006-07-21

תקציר

השופטת דוחה את תביעת התובעים נגד הנתבעים להשבת 100,000 ₪ ששולמו להם כדמי תיווך במקרקעין. התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם כי הנתבעים אינם מתווכי נדל"ן מורשים, שכן הנתבעים הציגו רישיון תקף. עוד קבעה השופטת כי התובעים חתמו על הסכם בכתב לתשלום דמי התיווך של הנתבעים, למרות טענותיהם אחרת, וציינה כי טענות לזיוף דורשות ראיות משמעותיות, אותן לא הצליחו התובעים לספק. מנגד, הנתבעים הביאו ראיות לכך שהתובעים הסכימו לשלם למצדה דמי תיווך בסך 100,000 ₪, לרבות הסכם תיווך חתום וצ'ק על הסכום האמור. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי רועי היה הגורם האפקטיבי בעסקה, שכן הראיות שאינן שנויות במחלוקת הראו כי רועי הציע לראשונה לתובעים את הדירה. זאת ועוד, השופטת קבעה כי חובת התובעים לשלם את דמי התיווך נותרה בעינה גם לאחר ביטול הסכם המכר, כפי שנקבע בהסכם התיווך. השופטת דחתה את טענת התובעים כי שינוי דמי התיווך מ-2% הסטנדרטיים ל-100,000 ₪ היווה פגם מהותי, שכן הוסכם על שני הצדדים ולא הצדיק את ביטול ההסכם. בסיכומו של דבר, השופט מצא כי הנתבעים עמדו בדרישות חוק מתווכי מקרקעין וכי טענות התובעים בדבר הטעיה ומרמה אינן נתמכות וסותרות את חומר הראיות. התובעים חויבו לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 6,000 ₪, בתוך 30 יום.