ת"א 58358-01-20

תקציר

התובע, אמיר יואלי, הגיש תביעה נגד הנתבעת, עורכת דינו לשעבר הלן אייזן, בטענה כי התרשלה מקצועית בייצוגו בסכסוך מקרקעין שהחל בשנת 1999 ונמשך לפחות עד שנת 2007, אז הפסיק יואלי את שירותיו של אייזן. יואלי טען כי רשלנותו של אייזן גרמה לו לנזקים כספיים של כ-10 מיליון שקל. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעת, אייזן, ולא מצא כל ראיה לאחריותה או לסיבתיותה לנזקיו הנטענים של יואלי. השופט פירט את ההיסטוריה המשפטית הארוכה והמורכבת של סכסוך הנדל"ן, שהיה כרוך בהליכי ערכאות ובוררות מרובים. צוין כי טענותיו של יואלי נגד אייזן הועלו בעבר ונדחו בכמה מההליכים הללו. לפיכך, קבע השופט כי התביעה הנוכחית נדחית מכוח עקרון res judicata, המונע מבעלי דין לדון מחדש בסוגיות שכבר הוכרעו על ידי בית משפט מוסמך. בנוסף, השופט מצא כי תביעתו של יואלי התיישנה, שכן היא הוגשה שנים לאחר התרחשות הנזק הנטען ויואלי היה מודע לכך. בנוסף, דחתה השופטת את טענותיו של יואלי לגופן, בקובעה כי מצבו הכלכלי הרעוע וניגוד העניינים המובנה בתפקידו הם הגורמים העיקריים לנזקיו. עוד ציינה השופטת כי טענותיו של יואלי נגד אייזן, שייצג את מרבית שותפיו של יואלי בפרויקט הנדל"ן, הונעו מאינטרסים אישיים שלו ומסכסוכים עם שותפיו. השופטת הדגישה כי ייצוגה של אייזן את קבוצת הרוב ופעולותיה מטעמה היו לגיטימיים ולטובת האינטרסים שלהם. יתר על כן, השופט ציין כי מצבו הכלכלי הרעוע של יואלי וחובותיו התופחים תרמו לרעה לעיכוב בפרויקט הבנייה, והוא תרם באופן משמעותי להתמשכות ההליכים המשפטיים בכך שעמד על עמדתו, שפעמים רבות הייתה מנוגדת לזו של שותפיו. השופט התייחס למערכת היחסים החריפה בין כל הצדדים המעורבים בסכסוך הנדל"ן ותיאר אותה כ"מלחמה נגד כולם". בסופו של דבר, השופט חייב את יואלי לשלם לאייזן הוצאות בסך 50 אלף שקל, שחלק מהן כבר הופקדו על ידי יואלי להבטחת הוצאות הנתבע. יתרת שכר הטרחה שהפקיד יואלי תוחזר לו, וכן יוחזרו לו שכר טרחתו של אייזן בגין הגשת הודעות צד ג'. השופט הביע תקווה כי פסק דין זה יביא לסיומה הסופי של הסכסוך הממושך.