דב"ע לו/1 - 4

תקציר

פסק הדין דן בחוקיותה של שביתה שהוכרזה על ידי ספרנים אקדמיים המועסקים על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בישראל. השביתה נקראה במחאה על תפקודם ודירוגם של הספרנים. המעסיקים טענו כי השביתה מהווה הפרה של הסכם קיבוצי ויש לאסור אותה. מנגד, העובדים טענו כי השביתה חוקית וכי פרוטוקול הגישור שגובש במהלך המשא ומתן הוא מסמך מחייב. תחילה קובע בית הדין כי השביתה היא "שביתה בלתי מוגנת" כהגדרתה בחוק, שכן היא מתייחסת לעובדים בשירות הציבורי הכפופים להסכם קיבוצי, ואינה קשורה לשכר או לזכויות סוציאליות. עם זאת, העובדה שהשביתה אינה מוגנת אינה נענית אוטומטית לבקשת המעסיקים להקלות. בית הדין מסביר כי שביתה לא מוגנת משמעותה פשוט שהשביתה אינה נופלת תחת אחריותם של חוקי עבודה מסוימים, ואינה אוסרת על השביתה על הסף. לאחר מכן, פסק הדין מתייחס לטענת הפרת החוזה, וקובע כי השביתה מהווה הפרה של סעיף ההסכם הקיבוצי האוסר על שביתה בנושאים המוסדרים בהסכם. בית המשפט קובע כי סוגיית הביצוע והדירוג, אף שלא הוזכרה במפורש בהסכם, נועדה להיפתר באמצעות ההסכם, ולכן השביתה מנוגדת לו. עם זאת, בית הדין אינו מורה על הפסקת השביתה בעילות אלה, שכן המעסיקים לא מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם במשך זמן רב. בהמשך לנוהל הגישור, בית הדין קובע כי אין מדובר בהסכם קיבוצי אלא בהסדר קיבוצי. הפרוטוקול לא נרשם כהסכם קיבוצי, ולנציגים שחתמו עליו לא הייתה סמכות לחייב את מוסדותיהם. בית הדין מגדיר אותו כ"הסדר קיבוצי", שאינו מחייב מבחינה משפטית אלא מבוסס על כבוד הדדי ומכוון לקיום יחסי עבודה תקינים. לפיכך, שני הצדדים צפויים לדבוק בפרוטוקול. לסיכום, בית הדין אינו נעתר לבקשת המעסיקים לבטל את השביתה או להימנע מהשבתות בעבודה, שכן השביתה אינה בלתי חוקית באופן אוטומטי בשל העובדה שהיא אינה מוגנת. בנוסף, בית המשפט מכיר בתוקפו של הליך הגישור כהסדר קיבוצי, מצפה משני הצדדים לכבד אותו, אך מדגיש כי אין לו תוקף של חוזה מחייב מבחינה משפטית.