בפ"מ 1523-06-24

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 47 לפקודת התעבורה, המסמיך שוטר לדרוש מנהג להתלוות אליו או להחרים את רישיונו אם יש לו יסוד סביר להניח שהנהג עבר עבירות מסוימות, לרבות נהיגה בשכרות. פסילה מנהלית זו נועדה למנוע סכנה לציבור ולא להעניש את הנהג. על השופט לבחון אם קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של הנהג ולהעריך את הסיכון לציבור מהמשך הנהיגה. במקרה דנן, קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש ביצע את העבירה של נהיגה בשכרות, כפי שנתמכת בבדיקת נשיפה ובהודאתו של המבקש עצמו בצריכת אלכוהול. כמו כן, נסיבות העבירה, לרבות תאונת דרכים במהירות גבוהה והיעדר ניסיון נהיגה משמעותי של הנהג, מצביעות על סכנה לציבור. בעוד נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחות בחשבון, הן גוברות על האינטרס הציבורי במקרה זה. לפיכך, השופט מחליט שלא להתערב בהחלטת השוטר לפסול את רישיון הנהיגה ודוחה את הבקשה. למבקש הזכות לערער על פסק הדין כאמור בחוק.