עת"מ 53914-11-14

תקציר

העותר ביקש להקים בית כנסת על קרקע עירונית שהוקצתה, אך בהמשך הגיש בקשה אחרת לבניית מתחם ובו עשרה חדרי לימוד ומרתף. העירייה ביטלה את הבקשה ואת הסכם השכירות בשל שינוי התוכניות של העותר, אי עמידה בלוחות זמנים ואי הגעה לישיבות. בית המשפט לא מצא הצדקה לשיהוי העתירה של העותרת בהגשת עתירה נגד הביטול והדגיש את חשיבותה של הגשה במועד במשפט המינהלי. בנוסף, קבע בית המשפט כי לעירייה הזכות לקבוע את ייעוד הקרקע ולבטל את ההסכם כאשר החוכר לא עמד בתנאים. טענת העותר כי החלטת העירייה התבססה על שיקולים לא ענייניים נדחתה, ובית המשפט מצא את חששות העירייה מובנים. עוד טען העותר כי מכתבו ונאומו של ראש העיר מהווים הבטחה שלטונית, אך בית המשפט חלק על כך וקבע כי דברי תמיכה אינם עולים כדי הבטחה. יתר על כן, בית המשפט דחה את הטענה כי ועדת ההקצבות של העיר לא הייתה צריכה לשמוע את התנגדויות התושבים וציין כי העותרים יכולים להגיש בקשה חדשה אם הם נהנים מתמיכה שכונתית. בסופו של דבר, העתירה נדחתה מחמת שיהוי, והעותר חויב בהוצאות המשיב.