עת"מ 21308-09-20

תקציר

העותר מחזיק בנכס מאז נובמבר 1992. בחודש ינואר 2014 חויבה העירייה המשיבה בעותרת בארנונה נוספת בגין שטח של 400 מ"ר שהעותרת לכאורה לא דיווחה עליו, וכן בגין שינוי סיווג הנכס מ"משרדים" ל"תעשייה". העותר ערער על החיוב וטען כי תחולתה הרטרואקטיבית של הארנונה אינה סבירה וכי העירייה הסכימה לסיווג הקודם של הנכס. העותרת ערערה גם על הפרשי הריבית וההצמדה שנגבו בטענה שפעלה כנגד החיוב עם קבלת הודעת החיוב. בית המשפט קבע כי לעירייה סמכות לדון בטענה בדבר החיוב הרטרואקטיבי. נמצא כי העותרת אינה יכולה לטעון להסתמכות על אי תשלום המסים הקודם בגין 400 המטרים הרבועים הנוספים, שכן העותרת הייתה מודעת לטעות וכי החיוב יוטל בסופו של דבר. לפיכך, החיוב הרטרואקטיבי בתחום זה היה סביר, והאינטרס הציבורי בגביית מסים ריאליים גבר. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענת העותרת בדבר שינוי הסיווג, שכן לא הייתה כל הכחשה של טענת העותרת כי הסיווג הקודם היה מוסכם על העירייה. לפיכך, החיוב הרטרואקטיבי בגין שינוי הסיווג יחול רק ממועד השומה המתוקנת, קרי מיום 2.7.2020. באשר להבדלי הריבית וההצמדה, פירש בית המשפט את הדין הרלוונטי ככזה שאינו מחייב את תשלומן עבור כל התקופה הרטרואקטיבית. במקום זאת, חיובים נוספים אלה יחושבו רק מ-1 ביולי 2017 ואילך, בהתחשב באיחור בהוצאת השומה על ידי העירייה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין היה אמור להימסר לבאי כוח הצדדים.