ע"פ 7880/19

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לשורה של עבירות מין שביצע המערער בבתו, המתלוננת, במשך תקופה של עשר שנים, החל בהיותה בת שמונה. כתב האישום מפרט שורה ארוכה של תקיפות מיניות, המתרחשות מספר פעמים בשבוע, ומסתכמות במאות מקרים של אונס ומעשי סדום. בתום משפט הורשע המערער בכל סעיפי האישום ונגזרו עליו 25 שנות מאסר, בתוספת עונשים נוספים. המערער ערער על גזר הדין ועל גזר הדין, אך זה נדחה על ידי בית המשפט. בעקבות זאת ביקשו המדינה והקורבן לפרסם את שמו של המערער, ובקשתו נענתה. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שהמטרה העיקרית של איסורי הפרסום במקרים כאלה היא להגן על פרטיותם של הקורבנות ולא של התוקפים. מאחר שהנפגעת במקרה זה היא כעת בגירית ומסכימה לפרסום שמו של אביה, החליט בית המשפט להסיר את האיסור, במיוחד לאור העובדה שהמערערת כבר הורשעה. ההחלטה נועדה לכבד את רצונו של הקורבן, לעודד קורבנות אחרים להתייצב ולקדם את המודעות הציבורית. חששותיו של המערער בדבר ההשפעה על בני המשפחה הוכרו, אך בסופו של דבר גברו על האינטרס הציבורי בפרסום השם ועל המדיניות השיפוטית של פרשנות צרה של חריגים לעקרון הפרסום בהליכים משפטיים. פסק דין זה לא רק מחזק את עקרון הפרסום בהליכים משפטיים, אלא גם שולח מסר רב עוצמה בנוגע לתוצאותיהם של פשעים נתעבים כאלה. חשוב לציין כי החלטת בית המשפט אינה מאפשרת חשיפת זהות הקורבן, תוך איזון זהיר בין האינטרסים המעורבים. שמו של המערער יפורסם לצד פסק הדין והחלטה זו, ויסמן צעד משמעותי במיצוי הדין עם מעשיו.