ע"פ 7046/96

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בסחיטה תוך איומים וסרסרות לשם זנות ואיומים על שוטרים במהלך מעצרו, אך זוכה מאשמת סחיטה בנפש. בערר נטען כי לא ניתן לסמוך על דברי המתלונן בשל אי דיוקים, וכי איומיו של המערער כלפי השוטרים אינם חמורים. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי בית המשפט יכול לבסס באופן סביר את פסק דינו על אישום הסחיטה על עדותה המהימנה חלקית של המתלוננת, אשר נתמכה בראיות אחרות. עוד קבע בית המשפט כי איומים ברורים, כפי שנאמרו על ידי המערער, יש לפרש על פי משמעותם הרגילה, והנטל להוכיח אותם כבלתי רציניים נופל על המאיים. מאחר שהמערער לא עשה כן, נותרה בעינה ההרשעה בגין איום על שוטרים. זאת ועוד, בית המשפט סירב להקל בעונש המצטבר של 30 חודשי מאסר בפועל ושני מאסרים על תנאי שהוטלו עליו על ידי בית המשפט המחוזי, בהתחשב בהתנהגותו התוקפנית של המערער ובעברו הפלילי האלים. השופטים, השופט י' קדמי, השופט י' טירקל ושופט עלום שם, הסכימו עם פסק הדין.