ע 87/03

תקציר

השופטים מסכימים פה אחד כי הרשעתו של המערער בעבירה של שימוש בסם מסוכן עומדת בעינה. זאת, בעיקר על סמך תוצאות מעבדה חיוביות של דגימת השתן השנייה וחזקת מודעותו של המערער לשימוש בסם, יחד עם דחיית טענת המערער בדבר מגע לא מודע עם הסם. עוד מסכימים השופטים כי ההגנה לא ערערה על מהימנות תוצאות הבדיקה ולא הציעה חלופה סבירה. יתר על כן, הם מסכימים כי אין שחר לטענה בדבר השמדת הדגימות, וכי ההרשעה בעבירת הסמים מבוססת כראוי גם ללא התחשבות במדגם הראשון. באשר להרשעה בשיבוש הליכי משפט, השופטים מגיעים להחלטת רוב לקיימה. שני שופטים רואים בראיות הנסיבתיות – לרבות התנהגותו המחשידה של המערער בעת מתן הדגימה הראשונה, סירובו לערוך חיפוש והפער בין תוצאות הדגימה הראשונה והשנייה – ראיה מספקת מעבר לספק סביר לאשמתו של המערער. הם מדגישים כי הסברו של המערער לסירובו לערוך חיפוש לא היה אמין וכי גרסתו לאירועים הייתה בלתי סבירה. עוד הם מציינים כי חלוף הזמן ונסיבותיו המשפחתיות של המערער אינם מצדיקים הקלה בעונש. עם זאת, שופט אחד חולק על כך, וקובע כי היה מקום לזכות את המערער משיבוש הליכי משפט מחמת ספק. שופט זה מכיר בכך שהמערער ככל הנראה שיבש את הדגימה הראשונה, אך סבור כי הראיות אינן שוללות את כל האפשרויות האחרות מעבר לספק סביר. בסופו של דבר, הערעורים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחים, ובכך מותירים את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו.