עת"מ 7330-04-19

תקציר

העירייה רצתה להטיל היטל בנייה על שטחים ציבוריים (CPS) על בנייה קיימת וחדשה באזורים מפותחים כדי לממן הקמה ופיתוח של שטחים ציבוריים חדשים בשכונה או ברובע. העותרים טענו כי ההיטל צריך לחול רק על בנייה חדשה, שכן הטלתו על בנייה קיימת תביא לכפל מימון, בדיעבד. עוד טענו כי מועצת העיר הוטעתה כשאישרה את חוק העזר, כי כספי ההיטל עוקלו שלא כהלכה לצורך תחזוקה ושדרוג של שטחים ציבוריים קיימים, וכי הכסף לא הופקד בחשבון נפרד כנדרש. השופטת קבעה כי ניתן להטיל את היטל ההיטל על בנייה קיימת, שכן שיטת חישוב שיעור ההיטל למ"ר, שיטת "כל היישוב", אינה מממנת בדיעבד שטחים ציבוריים ישנים. למרות שייתכן שהמועצה הוטעתה בתחילה, חוק העזר אושר מחדש תוך הבהרה כי הוא חל על בנייה קיימת, מה שהופך טענה זו ללא רלוונטית. השופט הורה כי מעתה יש להפקיד את כספי ההיטל ולנהל אותם בחשבון נפרד. כמו כן, נאסר על העירייה להשתמש בכספים אלה לצורך תחזוקה, שיפוץ או שדרוג של שטחים ציבוריים קיימים, למעט במקרים בהם נדרש שדרוג משמעותי, שניתן לראות בו לראשונה הקמת תשתיות. השופט נעתר חלקית לבקשת העותרים לקבלת מידע, והורה לעירייה למסור פירוט הוצאות והכנסות הקשורות להיטל CPS, פירוט העברות לתאגיד המים והמסמכים שביקשו העותרים כחברי מועצת העיר, למעט הסכמים חוזיים עם עורכי דין ויועצים כלכליים, שלא היו קשורים לדיונים שוטפים או עתידיים במועצה. כל צד יישא בעלויות שלו.