ת"א 15315/04

תקציר

שתי תביעות כספיות נפרדות אוחדו לתיק אחד בפני כבוד סגן הנשיא של השופט הלבנוני. התביעה הראשונה הוגשה על ידי האחים ברוד עבודות עפר ופיתוח (1986) בע"מ, אשר סיימו עבודות בנייה על תשתיות ביוב בשתי התנחלויות ישראליות, בדרישה לתשלום מהמועצה האזורית מנשה ("המועצה האזורית") וממדינת ישראל. התביעה השנייה הוגשה על ידי מר דני מזור, שזכה תחילה במכרז לפרויקט תשתיות הביוב, אך זנח את העבודות באמצע הדרך, ותבע תשלום מהמועצה האזורית ומהמדינה עבור העבודות שהושלמו על ידו. המועצה האזורית טענה כי אין לחייב אותה בתשלום הן לאחים ברוד והן למר מזור, שכן החשבונות שהוגשו על ידם היו בגין אותה עבודה, וכתוצאה מכך חויבה בכפל. לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות, פסק כבוד המשנה לנשיא, השופט לבני, לטובת האחים ברוד ומר מזור, והורה למועצה האזורית לשלם לכל אחד מהם את הסכומים הנתבעים. המועצה האזורית והמדינה ערערו על פסק דין זה, ובית המשפט המחוזי בחיפה הורה על בחינה מחודשת של המקרה כדי לבחון את טענת המועצה האזורית לחיוב כפול. בית המשפט המליץ לצדדים להגיע להסכמה הדדית, אך המלצה זו לא התקבלה, ונשמעו עדויות נוספות. בית המשפט קבע כי המועצה האזורית לא הביאה ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתה לחיוב כפול באופן ברור ומסודר. נקבע כי מר מזור הגיש חשבונות בשם האחים ברוד, אך הסכומים הנתבעים על ידי האחים ברוד ומר מזור לא היו זהים, והמועצה האזורית לא הוכיחה כי סכומים אלה היו עבור אותה עבודה. בנוסף, המועצה האזורית לא סיפקה הסבר משכנע ולא הגישה ראיות משכנעות לביסוס קשר בין החשבונות שהגיש מר מזור לבין החשבונות הסופיים שאושרו לפירעון לו. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין כפל חיוב, ודחה את טענת המועצה האזורית. פסק דינו של כבוד המשנה לנשיא, השופט לבני, עמד בעינו, והמועצה האזורית חויבה לשלם לכל אחד מהאחים ברוד ומר מזור שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. כמו כן הוזכרה החלטה נפרדת בתביעת ביניים, שתינתן בהמשך.