ע"פ 7764/16

תקציר

טענותיו של המערער נגד הרשעתו התמקדו בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, ובפרט באשר למהימנות העדים. ידוע כי בית המשפט נמנע מלהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, והערכתו של בית המשפט המחוזי את מהימנותם של העדים, ובפרט של המתלונן, הייתה יסודית ובלתי ניתנת להדחה. עדותה של המתלוננת הייתה עקבית, קוהרנטית ומפורטת, ובית המשפט מצא אותה אמינה. השופטים לא השתכנעו מטענת המערערת כי עיסוי ישבנה של המתלוננת גרם לה לחשוב בטעות כי המערער חדר לאיברי מינה, מה גם שבעדותה נאמר בבירור כי המערער נגע באיבריה המוצנעים מעבר לעיסוי המתואר. השופטים, לאחר שעיינו בתיעוד העימות, סברו כי הוא מתיישב עם עיקרי תלונתה. אופיו המיידי של דיווחה של המתלוננת ומצבה הנפשי בעקבות האירוע תמכו אף הם בעדותה. השופטים גם לא ראו עילה להתערב בעונש המאסר שהוטל, אשר התיישר עם תקדימי גזר הדין והביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המערער לקבל פיצוי, והפנה אותו לרשויות המתאימות בכל קושי כלכלי הנוגע לתשלום. בכל השיקולים הללו נמצא הערעור חסר שחר והוא נדחה.