רע"א 60779-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם בעניין הכללת בעלי דין בתובענה. פסק דינו של בית המשפט העליון קובע כי על הערכאה הנמוכה יותר לבחון האם צירוף הצדדים נחוץ לפתרון מלא ויעיל של התיק. במקרה זה, הבקשה נדחתה מאחר שבית המשפט העליון מצא מספר פגמים בפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. ראשית, הערכאה הנמוכה יותר לא הבחינה בין הזכויות השונות של התובעים במקרקעין שבמחלוקת, חלקם בעלים משותפים וחלקם חסרי זכויות כלל. שנית, הערכאה הנמוכה יותר לא שקלה כראוי את העובדה שלא ניתן לצרף צד לתביעה קיימת ללא הסכמתו. עוד מבהירה החלטת בית המשפט העליון כי שאלת צירוף הצדדים צריכה לשקול את טענותיו הנגדיות של הנתבע בעניין דיור זמני או פיצוי. התיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך בחינה מחודשת של הבקשה לצירוף התובעים כבעלי דין, בהתחשב בהנחיות בית המשפט העליון. בית משפט השלום הונחה לבחון שלוש שאלות עיקריות: (1) זכויות הבעלות של הצדדים במקרקעין, (2) חבותם הפוטנציאלית לספק דיור זמני או פיצוי, ו-(3) מעמדו המתאים של כל צד, כתובע או כנתבע. פסק דינו של כב' השופט היימן, נשוא בקשת רשות הערעור, פעל בהתאם להנחיית בית המשפט העליון והעלה את השאלות המתבקשות, ומשכך נדחתה בקשת רשות הערעור. כמו כן, חויבו המבקשים לכסות את הוצאות המשיבים, כאשר כל "קבוצה" של משיבים קיבלה 7,000 ₪.