ע"א 10064/02

תקציר

במקרה הנדון, הסוגיה העיקרית סובבת סביב פיצוי בגין הפסדי השתכרות עתידיים, ובפרט התמקדות בהכנסות הפוטנציאליות של התובע אם לא אירעה תאונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החוק הקיים צריך להשתמש בשכר הממוצע במשק כבסיס לפיצוי, ולא בסטטיסטיקה ספציפית לקבוצה המבוססת על גורמים כגון מוצא אתני, מגדר או מצב סוציו-אקונומי. החלטה זו מעוגנת בעקרונות הצדק המתקן, שמטרתם להשיב את מעמדו של התובע כאילו התאונה לא התרחשה מעולם, ונועדה למנוע אפליה ולחזק את השוויון. פסק הדין מדגיש את המורכבות והספקולטיביות של הערכת כושר השתכרות עתידי, במיוחד עבור קטינים. היא מדגישה את החשיבות של לא לקשור פרטים לתוצאות כלכליות פוטנציאליות המבוססות על מאפיינים דמוגרפיים, ובמקום זאת לבחור בגישה אוניברסלית יותר המניחה שלכל פרט יש פוטנציאל להרוויח לפחות שכר ממוצע. שיטה זו מתיישבת גם עם שיקולי צדק חלוקתי, הבטחת שוויון הזדמנויות ומניעת הטיות מובנות בחוק. בית המשפט הדגיש את חשיבות האוטונומיה של הפרט ואת הזכות להתפתחות אישית ללא קשר לרקע. לפיכך, היא דחתה את הרעיון כי מאפיינים כגון מוצאו או הרקע המשפחתי של התובע צריכים להשפיע שלא לצורך על חישוב הפסד ההשתכרות העתידי. ההחלטה נועדה לספק מסגרת צודקת ושוויונית יותר לקביעת נזקים, ולחזק את האמונה כי הפוטנציאל אינו מוגבל על ידי הריבודים החברתיים הקיימים.