עמ"ה 537/06

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב ערעורה של נישומה על שומה שהוצאה לה לשנת 1994 בעניין מס הכנסה. הנישום, שותף למחצה בשותפות, ניכה מס ערך מוסף תשומות (מע"מ) על סמך חשבוניות שהתגלו מאוחר יותר כפיקטיביות. הדבר הוביל לשומת מע"מ, עליה ערערה השותפות, ובסופו של דבר התפשרה על סך 235 אלף שקל, כאשר הנישום שילם את חלקה. עם זאת, בקשתה המאוחרת יותר של הנישומה לנכות תשלום הסדר זה ממס ההכנסה שלה נדחתה על ידי המשיב. דחייה זו הובילה לערעור הנוכחי. המערערת טענה כי יש לראות בתשלום הפשרה "הוצאה הכרחית לייצור הכנסותיה" ולפיכך לניכוי, ואילו המשיב חלק על כך וטען כי מדובר בניסיון לממן החזר מס תשומות שנוכה שלא כדין. בית המשפט צידד במשיב, בקובעו כי תשלום הפשרה אינו יכול להיחשב כהוצאה הניתנת לניכוי, שכן מדובר בהחזרת כספים לרשויות מע"מ שהמערערת חייבת לשלם. זאת ועוד, המערערת לא הוכיחה את הקשר הנדרש בין מקור הכנסתה לבין החזר מס התשומות. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.