עת"מ 1851/07

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בשל שיהוי, הידוע גם כשיהוי בהגשת העתירה. העותרת לא הגישה את הבקשה לביקורת מנהלית בפרק הזמן שנקבע ולא סיפקה נימוקים לשיהוי. על פי הודאתה של העותרת עצמה, נודע לה על ההתקשרות נשוא העתירה כבר בינואר 2007, אך הגישה את העתירה רק כעבור חצי שנה. העותר ניסה להצדיק את השיהוי בהסתמך על מכתבי התראה שנשלחו למשיבים בחודשים ינואר ויוני 2007, אולם בית המשפט מצא כי מכתבים אלה אינם מצדיקים את השיהוי הניכר בהגשה. עוד צוין בפסק הדין כי אופי ההתקשרות, שהיא היתר לשימוש בקרקע לתקופה מוגבלת, חמור פחות מהקצאה וחכירה של קרקעות. בית המשפט מדגיש את חשיבות העמידה במועדים להגשת עתירות מנהליות ומציין כי רק במקרים חריגים של הפרות חמורות של שלטון החוק יגבר בית המשפט על שיהוי. אין זה מקרה כזה, לדברי השופט, שכן ההפרה הנטענת של ההחלטה אינה נחשבת "רעה וחמורה". בנוסף, דן פסק הדין בטענת המשיבים כי הם פטורים מעריכת מכרז לפי תקנה 34 לתקנות חובת המכרזים. בית המשפט מציין כי תקנה זו מעניקה לחברות הממשלתיות שיקול דעת להימנע מפרסום מכרז אם הדבר עלול לפגוע בהזדמנויות העסקיות שלהן. שיקול דעת זה, טוען בית המשפט, מפחית מחומרת הפגיעה הנטענת בהתקשרות ללא מכרז. סיכומו של דבר, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם לכל אחד מעורכי הדין של המשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ, צמוד לריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום במלואו.