רע"פ 1331/14

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כוללת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין עונש שהטיל בית המשפט הצבאי המחוזי (מטכ"ל) על עבירת העריקה. המבקש, שהורשע על סמך הודאתו, ביקש לערער על גזר הדין בנימוק שבתי המשפט לא שקלו די הצורך את נסיבותיו האישיות, לרבות אירוע דקירה משנות נעוריו, מצבו המשפחתי ומצבו הנפשי והכלכלי הקשה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הבקשה, תוך שהוא מסתמך על סעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי, הקובע כי רשות ערעור ניתנת רק בשאלות משפטיות בעלות חשיבות, קושי או חידוש החורגים מהאינטרסים של הצדדים הישירים. בית המשפט קבע כי טענותיו של המבקש אינן עומדות באמות מידה אלה, שכן הערכאות הנמוכות יותר כבר שקלו ופסקו בשל נסיבותיו האישיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון הסכים עם הדגש ששם בית המשפט לערעורים על חומרת עבירת העריקה והצורך בעונש חמור, וציין כי בית המשפט המחוזי כבר התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש בבואו לקבוע את העונש. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, וגזר הדין המקורי נותר בעינו.