ת"פ 59203-02-20

תקציר

הנאשם מילא שורה של תפקידים ציבוריים בשדרות, לרבות מפקח המועצה הדתית, וניצל תפקידים אלה לביצוע מספר מעשי מרמה ושחיתות במשך מספר שנים. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם במיוחס לו במיוחס לו, שכלל מרמה, הפרת אמונים והפרת אמונים בתאגיד. ההודאה נבעה מחקירת טענות שונות לשחיתות, שחלקן לא נכללו בכתב האישום. האישום הראשון התייחס לפעילותו של הנאשם במסגרת עמותה מקומית, במסגרתה השכירו בניין עירייה לאירועים פרטיים ושלשלו לכיסם את התמורה בסך 14,900 ₪. באישום השני ניצל הנאשם את מעמדם כדי להנחות את עובדי המועצה הדתית להסיע את בני משפחתם ברחבי הארץ לסידורים אישיים, תוך שימוש ברכבי המועצה ובשעות העבודה. האישום השלישי נגע לחשבונאות כוזבת בדבר שווי רכב שסופק על ידי המועצה, בו השתמשה הנתבעת כדי להתחמק מחבות מס ולזקוף את השווי למשכורתו של עובד שבסמכותה. בית המשפט קבע כי פעולות אלה מהוות ניצול שיטתי של כספי הציבור וסמכויותיו, תוך פגיעה באמון הציבור והעמותה. אשמתו הגבוהה של הנאשם וחומרת הערכים המוגנים הצדיקו עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, שירוצו כעבודות שירות, לצד 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 30,000 ₪. בהגיעו להכרעת הדין שקל בית המשפט את תרומתו הציבורית המשמעותית של הנאשם, את הבעת החרטה ואת המלצת שירות המבחן. עם זאת, צוין גם כי הנאשם לא החזיר את הרווחים שלא הושגו כראוי ואת הצורך בעונש מרתיע. הסדר הטיעון, אף שלא היה מחייב, היווה גם שיקול, שהוביל את בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם בקצה התחתון של טווח הענישה המתאים.