ת"א 1902/08

תקציר

לתובע, דנשר בע"מ, היה הסכם בעל פה עם הנתבעת, מרבה ב.ו., להפצת מוצריה של האחרונה בישראל בלבד. ההסכם החזיק מעמד למעלה משלוש שנים והסתיים לאחר שמרבא נתנה לדנשר הודעה מוקדמת. דנשר תבע את מרבה על כך שלא נתנה הודעה מוקדמת נאותה לפיטורים וביקש פיצוי על הנזקים שנגרמו עקב היעדר הודעה מוקדמת. בית המשפט פסק לטובת דנשר, והגיע למסקנה כי הסכם ההפצה בין דנשר למרבה אכן היה בלעדי. על מרבה הוטלה החובה לתת הודעה סבירה מראש על סיום העסקה, אך לא עשתה כן. תקופת ההודעה המוקדמת חיונית בהסכמי הפצה כדי לאפשר למפיץ להחזיר השקעות ולארגן עסק אלטרנטיבי. בית המשפט קבע את תקופת ההודעה המוקדמת הסבירה ל-16 חודשים, בהתחשב בהשקעותיה של דנשר ובהצלחה להגדיל את מכירות המוצרים של מרבה. בנוסף, בית המשפט מצא כי מרבה פעלה בחוסר תום לב בכך שהסתירה את כוונתה לבטל את ההסכם. הדבר הצדיק עוד יותר הארכת תקופת ההודעה המוקדמת. מרבה חויבה לשלם לדנשר 1,498,007 ₪ כפיצוי בגין ההודעה הלא מספקת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.2008. תביעתה של דנשר נגד מרבה ישראל, הנתבעת מס' 2, נדחתה מאחר שלא היו לה יחסים חוזיים עם דנשר. דנשר זכתה בהוצאות משפט והוצאות משפט מחברת מרבה ב.ו., ואילו מרבה ישראל זכתה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין מדנשאר.