ת"א 28292-09-19

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה נגד הנתבע, בנו של לקוחו המנוח של התובעת, בדרישה לתשלום שכר טרחת עורך דין והחזר חלק מהבטוחה להבטחת הוצאות הקשורות לתיק בבית המשפט העליון. התובע טען כי הנתבע, במשותף עם אביו המנוח, הסכים לשלם את שכר הטרחה ולהחזיר את הבטוחות שהופקדו. הנאשם הכחיש את הטענות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ופסק לטובת התובע, תוך שהוא מקבל את טענתו כי הצדדים הסכימו לתשלומים. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע בדבר התיישנות והיעדר יריבות, וקבע כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות וכי לנתבע הייתה מחויבות אישית כלפי התובע. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענת הנתבע בדבר תשלומים ששולמו לתובע, ומצא את עדותו אמינה יותר. באשר לשכר הטרחה, קבע בית המשפט כי דרישת התובע סבירה וכי הנתבע חייב לו 54,000 ₪ בגין עבודתו. בית המשפט אף הורה לנתבעת לפצות את התובעת ביתרת הביטחונות בסך 9,800 ₪ בתוספת ריבית, מה שמביא את הסכום הכולל ל-65,000 ₪. בנוסף, חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכ"ט עורך הדין בסך 10,000 ₪. בית המשפט קבע כי יש לשלם סכומים אלה עד ליום 15.9.2022, והעניק לנתבע זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והובהר כי החיובים מתווספים להוצאות התובע בניהול ההליך.