ת"א 77286-01-23

תקציר

השופט קבע כי תניית הבוררות במזכר ההבנות בין הצדדים אינה מכסה את הסכסוך שהובא בפני בית המשפט, והצדדים לא הסכימו להרחיבו. סעיף הבוררות היה מוגבל בהיקפו, התייחס ספציפית למזכר ההבנות, ולא ניתן היה להרחיבו רטרואקטיבית. בנוסף, קבעה השופטת כי המו"מ בין הצדדים והבקשה למינוי בורר אינם מהווים הסכמה להרחבת תניית הבוררות. עם זאת, השופטת קיבלה את בקשת הנאשמים לעיכוב ההליכים בבית המשפט מכוח דוקטרינת ה-lis alibi pendens - עניין תלוי ועומד. דוקטרינה זו מאפשרת לבית המשפט לעכב הליך כאשר תיק דומה תלוי ועומד בפורום אחר, במקרה זה הליך בוררות. השופט שקל את הדמיון בין הסוגיות המשפטיות והעובדתיות בין שתי המחלוקות ואת הפוטנציאל להכרעה סותרת אם שני ההליכים יידונו בו זמנית. מאחר שאותם תובעים יזמו את שני ההליכים, התייחסה השופטת גם לנטל הפוטנציאלי המוטל על הנתבעים להתגונן בהליכים מקבילים. מאחר שהליך הבוררות התקרב לסיומו, החליטה השופטת לעכב את ההליך בבית המשפט עד למתן פסק הבורר, כדי להימנע מיתרונות פרוצדורליים ולהבטיח יעילות. השופט הדגיש כי מדובר בהחלטה מקדמית ולא פסק לגופו של עניין, ולא נפסקו הוצאות.