ערר 85/13

תקציר

ועדת הערר קבעה כי אין זכות ערר לפי סעיף 152 לחוק התכנון והבניה במקרה זה, שכן ההתנגדות הוגשה לפי תקנה שגויה. לפי הוועדה, זכות הערר על החלטת ועדה מקומית בעניין היתרי בנייה קמה רק מכוח סעיף 152 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שעניינו הקלות, שימושים חורגים וסטיות מתכניות – ולא מכוח תקנות 2ב ו-ג לתקנות הת"ב (בקשה להיתר, תנאים ואגרות), 1970, כפי שעשה המערער. הוועדה מסבירה כי מקור זכות הערעור קבוע במפורש בחוק, ולכן כל זכות ערעור במקרה זה אינה תקפה. זאת ועוד, הוועדה קובעת כי התנגדות המערערת נעדרת תוכן, שכן הבנייה המבוקשת תואמת את התכניות החלות על הקרקע הנדונה. אין חריגה בשטחים המבוקשים או במספר הקומות מהשטחים והקומות המותרים המפורטים בתכניות. עם זאת, הוועדה מוצאת כי על הוועדה המקומית לדרוש הצגה מדויקת של החניות הקיימות ואלו שיש להוסיף, ולכן הנושא מוחזר לוועדה המקומית לדיון נוסף. ההחלטה מתקבלת פה אחד, ויו"ר הוועדה מזמין את הוועדה המקומית לשקול מחדש את נושא החניה רק לפני השלמת ההיתר.