רע"א 6250/98

תקציר

במקרה שבין נורדלנד, ספקית נייר גרמנית, לבין חברה יצרנית, הנושא העיקרי סבב סביב שטרי חוב שלא נפרעו וקיזוז חובות. נורדלנד סיפקה נייר לחברת הייצור, שבתורה הנפיקה שטרי חוב כדי להבטיח תשלומים. עם זאת, החברה היצרנית סירבה לשלם עבור חלק מהמשלוחים, בטענה שנורדלנד הפרה התחייבות לספק 66 טון נייר. נורדלנד ביקשה להוציא לפועל את השטרות, אך החברה היצרנית הגישה התנגדות, במטרה לקזז את עלות הנייר שלא סופק כנגד השטרות. בית המשפט העליון התייחס לשאלות מרכזיות: האם ניתן לקזז חוב על פי שטרי חוב, האם החובות נבעו מ"עסקה אחת" והאם החוב של נורדלנד תוקן. בית המשפט הגיע למסקנה כי דיני הקיזוז, החלים על חיובים כספיים, חלים גם על שטרי חוב בין צדדים קרובים. אם החיובים הם מ"עסקה אחת", ניתן לקזז את כל החובות. ללא קישור כזה, ניתן לקזז רק חובות קבועים. במקרה זה, בית המשפט מצא כי לא היה קיים הסכם מסגרת כולל הקושר את העסקאות יחד, וכל משלוח נייר היה עצמאי. עם זאת, החוב של החברה היצרנית היה קבוע (מחושב בקלות), ואיפשר קיזוז. לפיכך נדחה הערעור, לטובת טענת הקיזוז של החברה המייצרת. פסק הדין הכיר בקיזוז כחלק מהדין המהותי שבחוק החוזים הישראלי, תוך הדגשת מהותם החוזית של שטרי חוב והצדקה לקיזוז בין צדדים קרובים, תוך יישור קו עם עקרונות רחבים יותר של מניעת עוול חוזי ויעילות משפטית.