רע"א 7836/06

תקציר

פסק הדין כולל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר פסק דין של בית המשפט לשכירות בתל אביב-יפו. התיק מתמקד בנכס המושכר בחכירה מוגנת משנת 1954. לאחר פטירת החוכר הראשון בשנת 1997, המבקש היה הבעלים של החנות. המשיב ביקש לקבוע מחדש את דמי השכירות ללא התקרה המקסימלית, שכן לא שולמו דמי מפתח, בהתאם לתקנה 1(22) לתקנות הגנת הדייר. בית המשפט לשכירות פסק לטובת המשיבה, קבע כי לא שולמו דמי מפתח, ובכך שחרר את דמי השכירות ממגבלות החוק. טענת המבקשת כי השיפוצים נלקחו בחשבון כדמי מפתח נדחתה, כמו גם טענתה כי המשיב אינו בעל הנכס. ערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה, מה שמחזק את העובדה שהמשיבה החזיקה כראוי בזכויות על פי חוזה החכירה. ערעור מאוחר יותר התמקד בביטול תקנה 1(22), בטענה שהיא גורמת עוול כלכלי לשוכרים בעלי הכנסה נמוכה תוך העדפת בעלי הדירות, דבר שבית המשפט פקפק בו, תוך שהוא מציין את המציאות הכלכלית המתפתחת המחייבת בחינה מחודשת של הגנות הדייר. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט מצא לנכון את המסגרות המשפטיות הקיימות, והדבר מצביע על כך שכל סעד טמון בהליכי חקיקה ולא בהתערבות שיפוטית נוספת.