ע"א 18897-12-19

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם אכן קיימו המשיבים קשר חוזי עם המערערת ולא קיימו את סיום העסקה, ובכך ביצעו מעשי מרמה, או שמא טענת המערערת מופרכת. בית משפט קמא קבע כי המערערת לא הוכיחה תרמית ודחה את התביעה. עם זאת, ערכאת הערעור מסכימה חלקית עם טענת המערער. נמצא כי למשיבים אכן היו יחסים חוזיים עם המערער, והם לא מילאו את התחייבויותיהם כלפיו. לגופו של עניין, טענו המשיבים כי הם מחזיקים ב-40% מחברה בשם "דאק מקאו" והציעו למערערת לרכוש 5% ממניותיהם. הם גם לא סיפקו כל ראיה להשקעה בפועל במיזם בעצמם. בית המשפט מוצא כי מצג המשיבים בדבר החזקת 40% ממניות החברה משולל כל יסוד, שכן הם לא יכלו למכור 5% ממניותיהם למערערת מאחר שלא היו להם מניות מלכתחילה. גם טענות המשיבים כי המערערת הפרה את החוזה אינן מבוססות. לפיכך, החלטת המערערת לבטל את החוזה עקב הפרות יסודיות של המשיבים מוצדקת. בית המשפט מורה למשיבים להשיב במשותף למערער סכום של 30,000 דולר, אשר אושר על ידי המשיב מס' 2 כי התקבל והועבר לצד אחר. סכום זה יוחזר בשקלים, בתוספת ריבית והצמדה החל מיום 28.1.2016, בצירוף חלק מאגרת התביעה, אגרת ערעור ו-30,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין בגין שתי הערכאות. הבטוחה שהופקדה על ידי המערער תוחזר לו באמצעות עורך דינו.