עת"מ 11052-11-16

תקציר

העותר, שעסק בבניית 48 יחידות דיור, ביצע מספר עבירות בנייה, בהן בניית שתי דירות נוספות ללא היתר והרחבת שתיים נוספות. למרות ניסיונו של העותר להכשיר בדיעבד את הבנייה באמצעות תכנית ובקשה להיתר בנייה, דחתה הוועדה המקומית את הבקשה בשל חוסר תום לב והתנהלות עבריינית של העותר. ועדת הערר הסכימה עם החלטת הוועדה המקומית, מה שהוביל את העותר להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט דחה את העתירה והדגיש כי רשויות הרישוי יכולות לדחות את הבקשה בשל עבירות הבנייה של העותר, מה גם שהן שיטתיות, מכוונות ומבוצעות מתוך תאוות בצע. בית המשפט הדגיש את הצורך להיאבק בעבריינות הבנייה ואישר את החלטות רשויות הרישוי, שהיו סבירות ומוצדקות. בנוסף, נדחתה לראשונה טענת העותרת להפליה בבית המשפט לעניינים מנהליים, כפי שהיה עליה להעלותה קודם לכן ברשויות המוסמכות. פסק הדין כלל תשלום שכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים בסך 25,000 ₪ על ידי המבקשת.