ע"פ 3341/05

תקציר

שני מערערים הורשעו במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לביצוע פשע. המערער 1 הואשם גם בשידול לחבלה בכוונה, ואילו המערער 2 הואשם בחבלה בכוונה, לאחר שדקר את הקורבן פעמים רבות. במסגרת הסדר הטיעון נגזרו על המערער 1 ארבע עד חמש שנות מאסר, בעוד התביעה וההגנה התווכחו על גזר דינו של המערער 2, שגם לו היו שני מקרים של החזקת סמים לשימוש עצמי. בית משפט קמא כיבד את הסדר הטיעון וגזר על המערער 1 חמש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪. על המערער 2 נגזרו חמש שנות מאסר, מהן שלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי, שישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות סמים וקנס בסך 2,000 ₪. המערער 1 טען כי שיקם את עצמו וביקש להקל בעונשו, אך בית המשפט לא מצא סיבה לחזור בו מההודאה או להפחית את העונש, שהיה במסגרת הסדר הטיעון. המערער 2 טען כי עונשו מופרז והתעלם מההיבט השיקומי המתאים לקטין. בית המשפט בחן תסקיר של שירות המבחן לנוער, וציין את עברו הקשה של המערער 2 ואת חוסר שיתוף הפעולה עם המטפלים. אף שחל שיפור מסוים במצבו, בית המשפט לא מצא סיבה לקצר את עונשו, נוכח חומרת העבירה ובהיעדר המלצה של שירות המבחן. שני הערעורים נדחו, כאשר בית המשפט עודד את המערער 2 לשתף פעולה עם שירותי הרווחה בכלא כדי להבטיח את שיקומו. השופט א' ריבלין והשופטת א' פרוקצ'יה הסכימו עם הכרעת הדין.