ע"מ 14/24

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט הצבאי את מצבו של חייל, המכונה המערער, שנעדר מהשירות. לא הייתה מחלוקת לגבי התשתית הראייתית לכתב האישום או עילות המעצר הקשורות להיעדרותה. המערערת התגייסה לצה"ל ושירתה ללא בעיות משמעת עד לתחילת היעדרותה. בתקופה זו הביעו הוריה חשש לביטחונה והצהירו כי לא תחזור לשירות ללא פגישה עם קצין פסיכולוגי. המערערת דיווחה על מצוקה קשה, תוך פירוט התעללות וחוסר יכולת לשאת נשק, שהשפיעו על בריאותה הנפשית. בית המשפט הכיר בפסיקות קודמות לפיהן עבירות של היעדרות מהוות עילת מעצר, במיוחד בזמן מלחמה, וכי פטור משירות אינו שולל עילות אלה. למרות זאת, בדיקה מעמיקה של דוחות פסיכיאטריים חשפה נסיבות ייחודיות, המצביעות על אי התאמתה לשירות בשל אתגרים נפשיים הנובעים מאירוע טראומטי בעבר. גורמי בריאות הנפש הצבאיים הסכימו כי מצבה של המערערת משפיע על תפקודה. בנוסף, חל עיכוב משמעותי בכינוס ועדה רפואית לבחינת המלצתה הפסיכיאטרית לשחרור, שנתפסה כבלתי עולה בקנה אחד עם הנהלים. עיכוב זה, בשילוב מצבה הנפשי, הביאו את בית המשפט לפסוק על שחרורה למעצר פתוח בהשגחת הורים, ולאפשר זמן לדיון בוועדה רפואית. בית המשפט הורה על שחרורה בתנאים עד 31 בינואר 2024, ולאחר מכן ניתן יהיה לשקול חלופות מעצר נוספות. ההחלטה נמסרה ונחתמה על ידי אל"מ מאיה גולדשמידט.