דנג"צ 1601/24

תקציר

בית המשפט העליון, בהרכב מורחב נדיר של שבעה שופטים, קבע כי אין להחיל את מה שמכונה "כלל כספי", המונע הגשת עתירות נוספות באותו נושא, ככלל נוקשה אלא להותירו לשיקול דעתו של ההרכב הדן בעתירה. פסק הדין ניתן בתגובה לבקשה לדיון נוסף בנושא, שהתקבלה בעבר עקרונית על ידי בית המשפט. על פי פסק הדין, להרכב הדן בעתירה צריך להיות שיקול דעת לבחור את הכלי הפרוצדורלי המתאים להתמודד עם עתירות מרובות באותו נושא, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה. תוך שהוא משאיר את הדלת פתוחה להחלת כלל כספי במקרים מסוימים, הדגיש בית המשפט כי הוא אינו צריך להיות הפתרון העיקרי ויש לשקול אותו רק לצד אפשרויות פרוצדורליות אחרות. חוק כספי, שנקרא על שם מקרה משנת 2021, נועד לייעל את הדיון במספר עתירות באותו נושא ולהימנע מפסקי דין סותרים. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהדבר עלול ליצור תמריץ להגשת עתירות בחופזה ולהשפיע על אופי ואיכות העתירות המוגשות לבית המשפט. בתוך כך, הדגישו השופטים כי הכלל אינו צריך להגביל את הגישה לצדק או את זכויותיהם של עותרים, במיוחד במקרים של פגיעה פרטנית בזכויות. תחת זאת, על בית המשפט להתמקד ביעילות פרוצדורלית ובבירור מהותי של הסוגיות העומדות על הפרק. השופט נעם סולברג, בהסכמה חלקית, הדגיש כי הסכמתו הראשונית של בית המשפט לשמוע את הטיעון הנוסף התבססה על ההבנה כי כלל כספי יישאר נתון לשיקול דעת שיפוטי. הוא ציין את השפעותיו החיוביות של הכלל בייעול ההליכים ובהימנעות מנימוקים מיותרים, במיוחד במקרים שבהם מספר עתירות נדונות בפני שופטים שונים. השופט סולברג הציע כי החששות שהועלו לגבי השלכותיו של הכלל עשויים להיות מוגזמים, וכי בפועל הכלל לא פגע ביכולתו של בית המשפט לדון בסוגיות ציבוריות או בזכויות העותרים. השופט דוד מינץ הסכים עם דברי השופט סולברג, והדגיש כי יש לשמור תמיד על שיקול דעתו של בית המשפט. בתוך כך, השופטת דפנה ברק-ארז הסכימה עם דעת הרוב, והדגישה כי אין לראות בחוק כספי את "דרך המלך" בטיפול בעתירות מרובות. לבסוף, ממלא מקום הנשיא, יצחק עמית, הדגיש כי חוק כספי צמח מעבר לממדיו המיועדים ויש לראות בו אפשרות פרוצדורלית אחת מני רבות העומדות בפני בית המשפט.