ע"פ 7985/12

תקציר

המערערת ערערה על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בראשות השופט א' טננבאום שלא לפסול עצמו מלדון במספר תיקים הנוגעים להפרות של תקנות נגישות תחבורה ציבורית לנכים. כתבי האישום נגד המערער, שהפעיל שירותי אוטובוסים, כללו אי הפעלת שירות סדיר, הסעת נוסעים בצורה לא בטיחותית ונהיגה באופן המסכן עוברי אורח. לאחר ביטול צו הפיקוח, דחה בית המשפט את בקשת המערער למחוק את כתבי האישום. לאחר מכן הגיש המערער בקשה לפסול את בית המשפט, בטענה כי החלטותיו והתבטאויותיו מצביעות על משוא פנים. בית משפט השלום דחה את הבקשה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. עם זאת, הערעור נדחה. הסיבה העיקרית לכך הייתה השיהוי המשמעותי בהגשת בקשת הפסילה, שכן מרבית האמירות וההחלטות שהמערער התייחס אליהן כראיה למשוא פנים ניתנו חודשים קודם לכן. עיתוי הגשת הבקשה, לאחר פסק דין שלילי, הצביע על ניסיון לערער על החלטותיו המהותיות של בית המשפט ולא על חשש ממשי מפני משוא פנים. יתר על כן, רבות מטענותיו של המערער נגעו להיבטים המשפטיים של ההליך, ומתאימות יותר לערעור מאשר לבקשת פסילה. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה מבלי לבחון לגופן של טענות ההטיה. לבסוף, טענת המערער כי עילת הפסילה נבעה רק מהצטברות אירועים פרוצדורליים שונים נמצאה בלתי משכנעת, ובהתחשב באופיים הנפרד של חלק מההליכים, היה מצופה מהמערער שלא להעלות את שאלת הפסילה באותם מקרים בנפרד.