בג"צ 1996/22

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת לבטל שני פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, הנובעים משומת ארנונה שנשלחה לעותרים. העותרים מבקשים סעד מבית המשפט מאחר שלא היו צד להליך שהביא לפסקי הדין וסבורים כי היה מקום לתת להם הזדמנות להתגונן. עם זאת, בית המשפט קובע כי יש לדחות את העתירה מאחר שהעותרים לא מיצו את הסעדים המשפטיים החלופיים העומדים לרשותם. על פי חוק הרשויות המקומיות, העותרים יכולים להתנגד לשומת הארנונה בתוך 90 יום ולערער על תשובת מנהל הארנונה להתנגדותם בפני ועדת ערר, עם זכות ערעור נוספת לבית המשפט המחוזי. אם העותרים סבורים שיש להם עילה לערער על שומת המס, עליהם ללכת בהליך המשפטי שנקבע ולא לפנות לבג"ץ. בית המשפט מדגיש כי ניתן להעלות את טענות העותרים כנגד פסק הדין במהלך הליכים אלה. בנוסף, הגישו העותרים גם התנגדויות ובקשה להארכה להגשת עתירה מנהלית, דבר המדגיש עוד יותר את זמינותו של סעד חלופי. בית המשפט מזהיר מפני הסכנות הטמונות בהליכים מקבילים ובהתדיינות כפולה. לפיכך, העתירה נדחית על הסף, והעותרים מופנים לבקש סעד בערוצים המתאימים. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.