עמ"נ 32951-06-16

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת במס רכוש, ובפרט לסיווגו של נכס מסחרי לצורך קביעת שיעור המס החל. המערערת הינה בעלת עסק הממוקם בקומה הראשונה בבניין וחולקת על סיווג נכסיה כא/1, נושא שיעור מס גבוה יותר. השאלה המרכזית היא האם הכניסה לעסקיו של המערער מצויה בשער הכניסה לשביל המוביל לבניין, בסמוך לרחוב קצנשטיין, או שמא בדלת הכניסה לבניין עצמו. זה חשוב כי אם הכניסה נחשבת בדלת הכניסה של הבניין, אז הנכס עשוי להיות זכאי לסיווג A/2 נמוך יותר, אשר חל על נכסים שאינם למגורים עם קשיי כניסה. לחילופין, גם אם הכניסה נחשבת בתוך הבניין, על בית המשפט לקבוע האם שביל הגישה הפרטי המחבר בין רחוב קצנשטיין לבניין מהווה "רחוב או כביש" כהגדרתו בתקנות הרלוונטיות. אם כן, הנכס לא יהיה זכאי לסיווג א/2. המערערת טוענת כי יש לראות בשטח הקרקע שמול עסקיהם, לרבות שביל הגישה, חלק מרכושם ומשכך, הכניסה הראשית היא בתוך הבניין. עם זאת, בית המשפט מוצא כי שביל גישה זה הוא מעבר נגיש לציבור ועל כן, הוא אינו יכול להיחשב באופן בלעדי כחלק מרכושה של המערערת. מאחר שלציבור גישה חופשית לשביל הגישה, הוא נחשב ל"דרך" כהגדרתה בפקודת התעבורה ובפקודת הפרשנות. ככזה, הנכס אינו עומד בקריטריונים לסיווג א/2. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי הרציונל העומד מאחורי סיווג א/2 הוא מתן הטבת מס לנכסים שהגישה אליהם קשה יותר, מתוך הכרה בכך שהנגישות משפיעה על הצלחתו הכלכלית של העסק. לפיכך, על מנת שנכס בקומת קרקע כמו זה של המערערת יהיה זכאי לשיעור המס הנמוך יותר, צריכים להיות קשיי כניסה בפועל. במקרה זה, לנכס גישה נוחה מרחוב קצנשטיין, ומכאן מגיע בית המשפט למסקנה כי סיווג א/1 הנוכחי מתאים. הערעור נדחה, והמערער מחויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דינו של המשיב, כאשר יתרת הפיקדון תוחזר למערער. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים, ופסק הדין הוא סופי.