ע"א 1193/21

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, תוך שהוא מדגיש את חשיבות תום הלב בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון. פשיטת רגל מתוארת כחסד חקיקתי שנועד לסייע לחייבים להשתקם כלכלית תוך הכרה בפגיעה בנושים, ומרמזת על חובה על החייבים לפעול ביושר. המערערים כשלו במילוי התחייבויותיהם, לאחר שצברו חובות משמעותיים מבלי להציע הסדר, והפגינו התנהלות מפוקפקת, כגון שהמערערת מס' 1 ערבה להלוואה למרות בעיות כספיות והמערערת מס' 2 לא מיצתה את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה. בית המשפט התייחס לתביעות משמעותיות כנגד המערערים בהיקף של מיליונים, עם נכסים מינימליים זמינים לכיסוי חובות אלה. חרף הבנת השפעת הקורונה, חוסר תום הלב של המערערים ערער את צדקת ההליך, והתיישר עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר. עוד ציין בית המשפט כי אין צורך בדיון הוכחות כדי להחליט על דחיית ההליך, שכן לבית המשפט הפרוצדורלי שיקול דעת רחב המבוסס על חומרים מצטברים וטיעונים בעל פה. בסופו של דבר, הערעור נדחה מבלי לדרוש תגובה רשמית או להטיל הוצאות נוספות, בהתחשב בהקשר הפרוצדורלי.